זמן

בפסוקים אלה ישנה הבטחה יפה לאיש צדיק, שיהיה כעץ שתול על פלגי מים! זו תמונה נפלאה הנותנת לנו הרבה מאוד תקווה. זהו פסוק שמשתמשים בו הרבה על מנת לעודד את המאמינים ולהראות להם מה מצפה להם. אך בדרך כלל, כשמדברים על פסוק זה, מפספסים חלק חשוב מאוד מהמסר שלו. חלק שהשבוע נאלצתי ללמוד בדרך הקשה.

היה לי שבוע עמוס וגדוש. עבדתי קשה והייתי צריך לנסוע להרבה מקומות. בנוסף, היו לא מעט ענייני משפחה ועוד…. בנוסף, ידעתי שאני אמור לדבר השבת. די מלחיץ, כי זו אחריות גדולה, ואני יודע שזו יותר "בעיה" של אלוהים מאשר שלי, אבל, אני בן אדם די פרפקציוניסט, וחשוב לי שאלוהים יראה שאני מתאמץ בשבילו ושאני עושה את המקסימום, הרי זה מה שהוא רוצה… לא?

בכל מקום שהייתי ובזמן שעשיתי דברים אחרים (עבדתי, נהגתי וכו'), התפללתי לאלוהים והתחננתי שייתן לי נושא לדבר עליו, כי לא היה לי מושג על מה אדבר.

בד"כ אלוהים מדבר אלי דרך הכתובים, ולכן הבנתי שאני חייב לקרוא… אבל מתי? בנהיגה זה קשה, בעבודה זה בלתי אפשרי, כשאני בבית סוף סוף אז יש משפחה, ילדים ועניינים של בית. לכן נשארו רק הדקות האחרונות של כל יום, במיטה – שניות לפני השינה, ואין דרך טובה יותר להירדם אחרי יום עמוס מאשר להחזיק ספר ולבהות בו…

ביום חמישי, בדרך לעבודה ובחזרה, התפללתי באוטו שוב והתחננתי לתשובות. אמרתי לאלוהים: "הנה, כעת באוטו אני מקדיש לך זמן שקט ומקשיב לך, תן לי נושא למסר".

אלוהים רק ענה לי: "תן לי זמן…!"

זמן, הוא אחד הדברים היקרים לנו ביותר בחיים, אולי אף יקר יותר מכסף, מפני שעם כסף אנחנו הרבה פעמים קונים זמן, וכשאנחנו מגיעים לזקנה ומתקרבים למותנו, היינו נותנים הכל על מנת לקבל עוד זמן.

אבל זמן, כמו כל דבר אחר בחיים הוא מתנה מאלוהים והוא שייך לאלוהים, ואלוהים היה רוצה שננצל אותו כראוי. הזמן שלנו הוא מאלוהים, אך הוא שונה מאוד מהזמן של אלוהים!

שימו לב למה שלמה המלך אומר:

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׃ עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ׃ עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת׃ עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד׃ עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק׃ עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ׃ עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר׃ עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם׃ מַה-יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל׃ רָאִיתִי אֶת-הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ׃ אֶת-הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת-הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף" (קהלת ג' 1-11)

אנחנו רואים שלכל דבר יש זמן ועת, לכל מעשה ולכל חוויה. אך אנו רואים שאין כל יתרון לעמל. בני האדם קיבלו בליבם את תחושת הנצח מאלוהים – אך איש לא באמת מסוגל להבין זאת ואת פעל ה' לאורך הזמן מהבריאה ועד הסוף.

אנחנו גם רואים, שמתוארות ברשימה כמעט כל פעילות עליה נוכל לחשוב, אך לא מוזכר כלום על זמן לאלוהים, משום שלכך אין עת מיוחדת בחיים. הזמן שלנו הוא מאלוהים וכולו אמור להיות מוקדש לאלוהים. זה אמור להיות מובן מאליו.

נחזור שוב לפסוקים בתהילים א', ונראה את הדברים הבאים:

• האיש החפץ בתורת ה', יהגה בה יומם וליל!!! כלומר יקדיש לה את כל זמנו!

• יהיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר ייתן פריו בעיתו!! הרבה פעמים, אנחנו עושים "הכל נכון" אבל לא רואים פירות. עצי פרי – לא מיד נותנים פירות בשנה הראשונה. לפעמים עוברות אפילו מספר שנים עד שנראה פירות על העצים. לאלוהים יש את הזמן שלו, והוא מכין אותנו בזמן הזה, על מנת שנניב פירות בשלים.

"הַשְּׁנַיִם יָשְׁבוּ שָׁם זְמַן רַב וְדִבְּרוּ בְּאֹמֶץ לֵב עַל הָאָדוֹן, וְהָאָדוֹן הֵעִיד לְאִשּׁוּר דְּבַר חַסְדּוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים דַרְכָּם" (מעשי השליחים יד' 3).

פסוק זה מדבר על שאול ובר נבא, שהקדישו את חייהם ואת כל זמנם לאלוהים. כתוב שהם הקדישו זמן רב למקום מסוים, וכתוצאה מכך שהקדישו זמן כה רב – אלוהים השתמש בהם לעשות אותות ומופתים.

כאמור, זמן זה דבר יקר, וזמן, כמו כסף – הם שני דברים מאוד יקרים לנו, שאנחנו אוהבים לשמור לעצמנו ולא לחלוק עם אחרים, כולל אלוהים.

בנושא הכסף, אלוהים מדבר במפורש על כך שעלינו לעשר – כלומר לתת לו עשירית מכל הכנסה שלנו. כשאנחנו לא נותנים עשירית, אנו למעשה גונבים מאלוהים, ולכן, הסבירות גבוהה, שלא נראה ברכה בתחום הכלכלי בחיינו, משום שאנחנו חיים בחטא כלכלי! אנחנו גונבים מכספו של אלוהים.

לגבי הזמן, אין לנו הוראה לתת לו עשירית מהזמן, אלא את כל הזמן שלנו. עכשיו זמן, זה דבר שתמיד חסר לנו. יש לנו כ"כ הרבה התחייבויות: משפחה, עבודה, חברים, קניות, סידורים, בית, ניקיונות, סידורים, לימודים ואחרי כל זה… מה לא מגיע לי גם קצת זמן לעצמי????

כמו בכסף, אם לא נחזיר לאלוהים מזמנו – אף פעם לא יהיה לנו מספיק זמן לכלום, מפני שגנבנו מזמנו ולא תהיה לנו ברכה בתחום הזה. מצד שני, אם נהגה בו יומם ולילה וניתן לו זמן – פתאום נגלה שיש לנו זמן גם לדברים אחרים.

הכלים בכיור יכולים לחכות, הכביסה יכולה לחכות ואפילו הבוס יוכל לחכות…

כמובן שיש לנו אחריות כלפי המשפחה שלנו, כאשר אנו מקדישים לאלוהים את זמננו, הוא עוזר לנו להיות כעצים שתולים על פלגי מים, אשר מצליחים בכל אשר הם עושים.

שימו לב לסדר העדיפויות בחיי הנישואים:

"אַל תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם זֶה מִזֶּה בִּלְתִּי אִם מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה לִזְמַן מְסֻיָּם כְּדֵי לְהִתְפַּנּוֹת לִתְפִלָּה. אַחֲרֵי כֵן שׁוּבוּ וְהִתְאַחֲדוּ, פֶּן יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָּׂטָן בִּגְלַל אִי יְכָלְתְּכֶם לְרַסֵּן אֶת הַיֵּצֶר" (הראשונה לקורינתיים ז' 5).

למעשה, שאנו אוהבים מישהו, המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להעניק לו זה זמן. זו נקודת המוצא של שאול כאן בקורינתיים. הוא יודע שכזוג נשוי, האמורים לאהוב זה את זו – הם יירצו לבלות כל שניה ביחד, והוא מעודד את זה. אך אסור להם לשכוח לפנות זמן לאלוהים.

כאשר אנו אוהבים מישהו, אבל אין לנו זמן בשבילו, משום שתמיד יש לנו דברים חשובים יותר, ננסה לפצות על כך ולהביע את אהבתנו בדרכים אחרות – למשל לתת מתנות.

מתנות זה לא דבר פסול, אבל, האם מישהו יכול לראות בכתובים דוגמה למתנה שישוע קנה למישהו?

ישוע תמיד הביע אהבתו לאנשים בכך שפינה זמן יקר עבורם ושירת אותם.

האם יש איזושהי מתנה שנוכל להביא לאלוהים שתרשים אותו? האם הוא זקוק למתנות מאיתנו?

"גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת-יְמֵי חַיָּיו כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ" (קהלת ה' 18-19)

כתוב שכל מה שיש לנו – כל העושר והנכסים, הם בסופו של דבר מתנת אלוהים לנו, וכי לא נזכור בסופו של דבר דברים מחיינו, כי אלוהים שם לנו שמחה בלב.

איך נקבל שמחה בליבנו מאלוהים אם לא נקדיש זמן להקשיב לו ולהיות איתו? זה מה שמבדיל בין אנשים מאושרים לאנשים ממורמרים…

כאשר נגיע לערוב ימינו, ונעשה עם עצמנו חשבון נפש לפני המוות ולפני פגישתנו פנים אל פנים עם אלוהים, האם נחשוב שמיצינו את זמננו באופן נכון? האם טוב לנו ויש לנו שמחת אלוהים בלב? או שמא נהיה עסוקים בלהצטער על כל הזמן שביזבזנו על הנאות, מרדף אחרי תהילה ועוד, במקום להקדיש זמן לאלוהים?

"כַּאֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אֵלָיו מִכָּל עִיר, דִּבֵּר בְּמָשָׁל הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ אֶת זַרְעוֹ; כַּאֲשֶׁר זָרַע נָפְלוּ כַּמָּה זְרָעִים בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וְנִרְמְסוּ, וְעוֹף הַשָּׁמַיִם אָכַל אוֹתָם. אֲחֵרִים נָפְלוּ עַל סֶלַע, אַךְ עִם צְמִיחָתָם הִתְיַבְּשׁוּ בִּגְלַל חֹסֶר לַחוּת. אֲחֵרִים נָפְלוּ בֵּין קוֹצִים, אַךְ הַקּוֹצִים שֶׁצָּמְחוּ יַחַד עִמָּם הֶחֱנִיקוּ אוֹתָם. וַאֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אֲדָמָה טוֹבָה, צָמְחוּ וְעָשׂוּ פְּרִי פִּי מֵאָה. לְאַחַר שֶׁאָמַר זֹאת קָרָא: מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע! שְׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו: מַה פֵּשֶׁר הַמָּשָׁל הַזֶּה? הֵשִׁיב: לָכֶם נִתַּן לָדַעַת אֶת סוֹדוֹת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים, אֲבָל לַאֲחֵרִים בִּמְשָׁלִים, לְמַעַן רָאֹה לֹא יִרְאוּ וּבְשָׁמְעָם לֹא יָבִינוּ.(ישעיהו ו' ט'-י') זֶהוּ פֵּשֶׁר הַמָּשָׁל: הַזֶּרַע הוּא דְּבַר אֱלֹהִים. אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ הֵם הַשּׁוֹמְעִים. אַחַר כָּךְ בָּא הַשָּׂטָן וְלוֹקֵחַ אֶת הַדָּבָר מִלִּבָּם, לִמְנֹעַ אוֹתָם מִלְּהַאֲמִין וּלְהִוָּשַׁע. אֵלֶּה אֲשֶׁר עַל הַסֶּלַע הֵם הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, אַךְ שֹׁרֶשׁ אֵין לָהֶם; זְמַן-מָה יַאֲמִינוּ וּבְעֵת נִסָּיוֹן יִסּוֹגוּ. הַנּוֹפְלִים בֵּין הַקּוֹצִים הֵם הַשּׁוֹמְעִים אֲשֶׁר בְּלֶכְתָּם נֶחֱנָקִים בִּדְאָגוֹת וּבְעֹשֶׁר וּבְתַעֲנוּגוֹת הַחַיִּים, וְאֵינָם עוֹשִׂים פְּרִי רָאוּי לַאֲכִילָה. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם שׁוֹמְעֵי הַדָּבָר הַמַּחֲזִיקִים בּוֹ בְּלֵב יָשָׁר וְטוֹב וְעוֹשִׂים פְּרִי בְּסַבְלָנוּת" (לוקס ח' 4-15).

אנחנו רואים שהזמן שאנו מקדישים לדברים אחרים משול לקוצים החונקים את זרע האמונה בליבנו. אלה דברים שעלולים להרחיק אותנו מאלוהים. אנו רואים גם שאם כך הדבר, אין הם יכולים להביא פרי ראוי לאכילה… הזכרנו זאת קודם – שעל מנת להביא פרי טוב צריך זמן!

כשאיננו מקדישים זמן לאלוהים אנחנו למעשה מתרחקים ממנו, לא מאפשרים לו לדבר אלינו, לתמוך בנו, לברך אותנו, להצמיח ולגדל אותנו. אנחנו חשופים לצרות, משום שאנו למעשה סומכים על עצמנו, שנוכל להתמודד ללא עזרתו.

ישנו קשר ישיר (אבל הפוך) בין כמות הזמן שנבלה עם אלוהים לבין הצרות שייפלו עלינו והאופן שבו נתגבר עליהן:

"וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְהוָה אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד-אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי" (תהילים לא' 16-17).

הזמן שלנו הוא גם מאלוהים, הוא שולט בו, וברגע שנבין זאת ונקדיש לו את זמננו, נוכל לבטוח בו והוא יצילנו מכל רודפינו.