הפרה האדומה

בראשונה נלמד על הליך ההכנה וננסה להבין עבור מה נועד אפר הפרה ולמה.

נראה גם את ההתייחסות לנושא בנביאים ובברית החדשה.

הליך ההכנה כתוב בפסוקים 1-9 החצי הראשון

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ עֹל׃ וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו׃ וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל-נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים׃ וְשָׂרַף אֶת-הַפָּרָה לְעֵינָיו  אֶת-עֹרָהּ וְאֶת-בְּשָׂרָהּ וְאֶת-דָּמָהּ עַל-פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף׃ וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה׃ וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד-הָעָרֶב׃ וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב׃ וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא"

פסוק 2: פרה אדומה, חמימה, ללא כל מום ושלא עלה עליה עול.

פסוק 3: במקרה של הפרה הראשונה, אלעזר הבן של אהרון הכהן מוציא אותה מחוץ למחנה ושם שוחט אותה.

פסוק 4: מדם הפרה הוא מזה אל אוהל מועד 7 פעמים.

פסוק 5: הוא שורף את הפרה כולה. כאשר מקריבים קורבנות, לא תמיד היו שורפים את הכל. במקרה של קורבן עולה הכהן שומר לעצמו את העור, ובמקרה של קורבן חטאת – אם הוא לא קורבן שמדמו מזים על הפרוכת אז הכהנים אוכלים ממנו. את הפרה האדומה שורפים כליל.

פסוק 6: הכהן לוקח עץ ארז ואזוב – אלו הן 2 הקצוות של הצמחייה. עץ הארז הגדול והאזוב הקטן, ומוסיפים לזה גם תולעת שני שמייצגת את הדם. מעניין ששלושת אלו כבר הוזכרו כאשר דובר על היטהרות המצורע. אם כן, לוקחים את שלושת אלו ומשליכים לתוך שריפת הפרה.

פסוק 9: איש טהור אוסף את אפר הפרה ומניח מחוץ למחנה למשמרת.

אז יש אפר פרה אדומה – אבל למה הוא נועד?

התשובה לכך כתובה בחצי השני של פסוק 9 – "לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא". הפסוק קשה להבנה בעברית, והכוונה כאן היא שאפר הפרה יהיה למשמרת כדי לעשות ממנו מי ניקוי הטומאה, וזאת כדי לטהר מהחטא.

אם כן, אפר הפרה נועד כדי לטהר מהחטא! לא לכפרה, אלא לטהרה – לניקוי.

בעבודת אלוהים היה חשיבות שהאדם יהיה נקי וטהור.

היזכרו במשל על "השומרוני הטוב" – הכהן והלוי לא רצו להיטמא אז הם עברו לצד השני, אבל, על מנת להישמר ממשהו אחד שאפשר להיטהר ממנו, ובמיוחד שהם אחרי המשמרת שלהם הם עשו חטא גדול יותר שהוא אי מתן עזרה למישהו שהיה בצורך, הם לא אהבו את הרע שלהם.

בכל אופן, בפסוקים הבאים כתוב איך משתמשים באפר ומתי.

פסוקים 10-12

"וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת-אֵפֶר הַפָּרָה אֶת-בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם׃ הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים׃ הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם-לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר".

כל מי שנגע במת נעשה טמא, ובאותו אופן כל כלי שנגע במת או כל כלי שהיה בחדר שהיה בו מת נעשה טמא אף הוא, וכל אלה צריכים שאפר הפרה יגע בהם כדי לנקות אותם מטומאתם.

מהו הליך הטהרה? פסוקים 17-19

"וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל-כֶּלִי: [שני] וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל-הָאֹהֶל וְעַל-כָּל-הַכֵּלִים וְעַל-הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ-שָׁם וְעַל-הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר׃ וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב"

לוקחים מאפר הפרה + מים חיים, כלומר מים נקיים זורמים, מערבבים, לוקחים אזוב, כלומר ספוג / מטלית ומזים על האדם, על האוהל ועל הכלים. כך עושים ביום השלישי וכך ביום השביעי.

פסוק 20

"וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת-מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא"

ישנה אזהרה בפסוק 20 שמי שלא יטהר "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל". הכוונה שהוא לא יוכל להיות בשום התחברות עם שאר קהל ישראל. הוא לא יוכל לבוא למשכן, לבית הכנסת וכו'.

למה? כי את מקדש ה' הוא טימא.

הקהל כולו קדוש, וכל חטא מטמא את הקהל. כמו שקצת שאור מחמיץ את כל העיסה. כדי שהבצק יחמיץ ויטפח דרוש מעט מאוד שמרים, ובדיוק באותו אופן – החטא, לכן צריכים בני ישראל להיטהר.

בגלל הכמות הקטנה של אפר מעורב במים, ובגלל שמוסיפים לאפר הפרה גם עץ ארז – מה שמוסיף הרבה אפר, כמות האפר יכלה להספיק לעשרות ואפילו מאות שנים! מדובר שעד הריסת בית המקדש השני היו 9 פרות.

ההתייחסות לנושא בנביאים ובברית החדשה

עברים ט' 11-14

"אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה יָדַיִם כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזֹּאת וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִּׂיג פְּדוּת עוֹלָמִים שֶׁכֵּן אִם דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים וְאֵפֶר הַפָּרָה, בְּהִזָּרְקָם עַל הַטְּמֵאִים, יְקַדְּשׁוּ עַד כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַגּוּף,  עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הִקְרִיב עַצְמוֹ לֵאלֹהִים בְּרוּחַ עוֹלָמִים וּבְלֹא מוּם יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים חַיִּים"

האיגרת אל העברים נכתבה אל יהודים מאמינים בזמן שבית המקדש היה עדיין קיים ועובד.

היהודים המשיחיים הלכו לבית המקדש להשתחוות לה' ולעבוד אותו והיו כפופים לכל חוקי הטהרה. אז, כשכותב האיגרת כותב אליהם, הם מבינים על מה הוא מדבר – הוא מדבר על ישוע ומשווה אותו למשה ואומר שהמשיח גדול יותר ממשה, גדול יותר מהמלאכים! הוא עבר במשכן גדול יותר ומושלם יותר. ובזכות קורבנו – הדם שלו עצמו, הוא השיג פדות וסליחה – הסרה של החטא! דם הפרים והשעירים אמנם השיג כפרה, אבל כפרה זמנית. ואפר הפרה (פסוק 13) קידש כדי לטהר את הגוף, אך דם ישוע מסיר את החטא ומטהר את מצפוננו כדי שנעבוד אלוהים חיים!

מה הנביאים אומרים על העתיד לבוא?

זכריה י"ב 10

"וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר"

זכריה י"ג 1

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה"

הנביא זכריה שמדבר על הדברים העתידים לבוא, מתאר בפסוקים אלה את התקומה הרוחנית של ישראל, והוא מדבר כאן על 3 דברים:

* שפיכת רוח הקודש – "וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים"

* קבלת המשיח – המסווה שמונח כעת על עם ישראל יוסר, ואז הם יוכלו להביט, לראות ולהכיר את ישוע ולהבין שהוא בא עבורם והם דחו אותו, ולכן הם יספדו עליו, כלומר יבכו בכי מר.

* מספד הדד רמון ואז אלוהים יפתח מקור – מעיין לחטאת ולנידה. כלומר לטהר אותם מחטא וטומאה. אבל למה? הרי יש לנו את המשיח, והוא טיהר אותנו מכל חטא. אם כן, מדוע אנו צריכים עוד יום אחד שבו יפתח מקור – מעיין לנקות מחטא וטומאה?ביום מותו של ישוע על הצלב, המקור לניקוי מהחטא והטומאה נפתח באופן פוטנציאלי עבור בני ישראל ועבור כל העולם – אבל, רק מעטים מבני ישראל ניגשו למקור הזה והתנקו.
אותו היום שהנביא מדבר עליו, הוא כאשר רוח הקודש תישפך על עמנו, והעם יקבל אותו – אז, המקור הזה יהיה ממשי עבורם. זה מתואר במקומות נוספים כמו יחזקאל ל"ו 24-26, שה' יזרוק על העם מים טהורים – מי נידה ויתן להם לב חדש.

פרשת השבוע לא מסתיימת רק בפרה האדומה. היא מדברת גם על חטאו של משה שהיכה בסלע, וגם על נחש הנחושת שכל המסתכל בו בעיני אמונה יקבל ישועה רפואה.