יוחנן, שהיה תלמידו הקרוב ביותר של ישוע, מספר לנו בפירוט אודות הערב האחרון של ישוע עם תלמידיו. בין כל הדברים שיוחנן מפרט, הוא מזכיר גם שישוע קרא לתלמידיו "ידידים".
"13 אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו. 14 יְדִידַי אַתֶּם — אִם תַּעֲשׂוּ אֶת אֲשֶׁר אֲנִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם. 15 לֹא אוֹסִיף לִקְרֹא לָכֶם עֲבָדִים, כִּי הָעֶבֶד אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֲדוֹנָיו. קָרָאתִי לָכֶם 'יְדִידִים', מִפְּנֵי שֶׁהוֹדַעְתִּי לָכֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אָבִי" (יוחנן ט"ו 13-15).
בגלל שבתקופה שלנו משמעות השימוש במונחים "חבר" ו"ידיד" השתנתה, חשוב שנבחן למה התכוון ישוע כשקרא לתלמידיו "ידידים".
ברור שהוא לא התכוון שהוא הוסיף אותם לרשימת חבריו בפייסבוק כדי שיעשו לו "לייק / אהבתי"… ישוע אומר בפסוק 13 שאין אהבה גדולה יותר מזו של אדם שמוסר את חייו בעבור ידידיו – (בעבור חבריו), והוא קורא להם "ידידים" – לא עוד עבדים.
אך באותה נשימה הוא גם אומר (פסוק 14) "ידידיי אתם אם תעשו את אשר אני מצווה אתכם".
בעקבות השפעות העולם על חיינו כמשיחיים, רבים מתייחסים לחלק הראשון של פסוק 14 "ידידיי אתם" ולא לחלק השני – לעשות את רצונו, ובכך מחלישים את יראת אלוהים שבהם והופכים את ישוע למעין "חבר בפייסבוק" או חבר קרוב שאפשר לבלות איתו ולצחוק איתו.
אבל – ישוע הוא לא רק ידיד, הוא אלוהים! ואל לנו לשכוח את זה!
אנו חיים בעולם שבו יראת אלוהים כמעט ונעלמה לגמרי! אין כבוד לאלוהים, אין פחד ממנו, והדבר מטריד וכואב במיוחד כי אותה גישה של העולם – חוסר יראת אלוהים – חודרת לגוף המשיח ומתבטאת, בין היתר, בהתייחסות לדבר אלוהים כהמלצה בלבד, מה שמוביל רבים לחיות את חייהם בחטא ובחוסר קדושה ואף להתמכר לדברים שונים כגון פורנוגרפיה וכו'.
אנשים שוכחים שאלוהים הוא לא סתם ידיד אלא אלוהים והוא גם "אש אוכלה" (שמות כ"ד 17) וזהו בעצם הנושא – יראת אלוהים.
נתחיל מאחת מפרשות השבוע – פרשת יתרו, שמות י"ח – כ'. בפרשה החשובה הזו, נתייחס לשיחה בין משה והעם מיד אחרי שאלוהים מסיים למסור להם את עשרת הדברות.
"18 וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק׃19 וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה, דַּבֵּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה; וְאַל־יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן־נָמוּת׃ 20 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ, כִּי, לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל־פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" (שמות כ' 18-20).
העם ירא את אלוהים ומבקש שמשה ידבר ולא אלוהים, שמא הם ימותו. משה עונה להם שאלוהים מדבר איתם "בעבור תהיה יראתו על פניכם" – כדי שתהיה בהם יראה כלפיו, כדי שהם לא יחטאו.
לפני שנמשיך – חשוב להבין מה כוונת המילה "יראה" :
* "יראה" זה פחד שמעורב עם כבוד.
* "יראת אלוהים" זו תחושה וגישה של פחד שנלווית אליה תחושה של כבוד וקדושה לאלוהים.
משה אומר לעם – "כן! אלוהים רוצה שתפחדו אך גם שתיראו, שתהיה בכם תחושה של כבוד וקדושה כלפי אלוהים- כדי שלא תחטאו".
אלוהים רוצה לחרוט בזיכרון העם את הפחד שלהם ממנו כדי שהם לא יחטאו. אך לצערנו את המשך הסיפור אנו מכירים. זמן מה אחר כך משה עולה להר ל-40 ימים ובזמן הזה העם עושה פסל זהב ומתחיל להשתחוות לו. העם שכח מהר מי הוא אלוהים ויראת אלוהים שבהם נעלמה והתוצאה היא שהעם חוזר לעבוד אלילים.
בספר דברים משה מזכיר לעם את כל הדברים שעברו עליהם במהלך 40 שנות הנדודים במדבר. משה גם מחדש את הברית בין העם לאלוהים.
כל הדור שניצב במעמד הר סיני וראה את הדברים מת וכעת ישנו דור חדש. במעמד חידוש הברית בין העם לאלוהים, משה פונה לעם ואומר להם מה אלוהים דורש מהם.
"12 וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יהוה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ; כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־יהוה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת־יהוה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ׃ 13 לִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֹת יהוה וְאֶת־חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם; לְטוֹב לָךְ" (דברים י' 12-13).
בגלל אהבתו הגדולה של אלוהים אליהם, הוא הוציא אותם ממצרים, דאג להם 40 שנה במדבר בדרך וסיפק להם את כל צרכיהם. הם הצליחו לנצח אויבים גדולים וחזקים מהם ועכשיו הוא מביא אותם לארץ חדשה – ארץ טובה.
והעם- בתמורה לכל הטוב שאלוהים נתן להם, צריך להשיב לאלוהים אהבה!
איך? כפי שמשה אומר להם:
1. ליראה אותו
2. ללכת בכל דרכיו
3. לאהוב אותו
4. לעבוד אותו
5. לשמור את מצוותיו.
הוא ממשיך בפסוק 20, "את אדוני אלוהיך תירא ובו תדבק". כשם שהבעל דבק באשתו, כך אלוהים רוצה שנדבק בו ולא בשום דבר אחר!
ספר משלי מדבר הרבה על יראת אלוהים, יותר מכל ספר אחר. נדפדף קצת בדפי הספר וננסה ללמוד משלמה, החכם מכל אדם, על יראת אלוהים.
"תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה" (משלי ט' 10).
לא מדובר כאן על רמת המשכל שלנו או מה הקב"א או הדפ"ר של חיילים, גם לא מדובר על לימודים בטכניון, באוניברסיטה או במכללה, אלא נאמר בבירור שההתחלה של החכמה היא יראת אלוהים. זה המדד החשוב ביותר שאלוהים נותן.
"26 בְּיִרְאַת יְהוָה מִבְטַח-עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה 27 יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת" (משלי י"ד 26-27).
יראת אלוהים מבטח עוז; יראת אלוהים היא מְקור חיים.
"יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל-יִפָּקֶד רָע" (משלי י"ט 23).
שוב, יראת אלוהים היא מקור חיים.
"יִרְאַת יְהוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה" (משלי י' 27)
יראת אלוהים תוסיף חיים.
אם כן, יראת אלוהים מובילה לחיים, היא מקור החיים שלנו והיא מוסיפה חיים.
ישוע אמר ביוחנן י' 10 שהוא בא כדי שלנו יהיו חיים ובשפע. בישוע, החיים האלו יכולים להיות מלאים.
ישעיהו מתאר לנו את "איש אלוהים": "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ" (ישעיהו ל"ג 6).
מה הוא בעצם אומר? מהו האוצר של איש אלוהים? לא הכסף שלו, גם לא אוסף הבולים שלו או האיי-פון 8 או 6 שלו, אלא יראת אלוהים היא אוצרו!
לסיום, נקרא מדבריהם של שני מנהיגים גדולים אשר לקראת סוף ימיהם דיברו על יראת אלוהים. נתחיל עם שלמה:
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם" (קהלת י"ב 13).
הדבר החשוב ביותר שיש לאדם איננו המחשב המתוחכם שלו או הבית היפה והנוח עם הגינה, גם לא גודל הטלוויזיה ולא ההשכלה או המקצוע – אלא לירוא את האלוהים. זה כל האדם! אין דבר חשוב מזה! לצערנו, שלמה, שכתב זאת, לא הצליח לדבוק בזה ונשיו הרבות היטו את ליבו ללכת אחרי האלילים. הוא עזב את יראת אלוהים וההגנה של אלוהים סרה ממנו.
גם יהושע בן נון מדבר על יראת אלוהים בסוף ימיו. הוא אוסף את העם ומזכיר להם את נאמנותו של אלוהים ומאתגר אותם לעבוד את אלוהים ולירוא אותו.
"14 וְעַתָּה יְראוּ אֶת-יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה׃ 15וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר-עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר (מֵעֵבֶר) הַנָּהָר וְאִם אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה" (יהושע כ"ד 14-15).
יהושע, שהיה עד למעמד הר סיני, שראה את כל הנפלאות שאלוהים עשה עם העם, נשאר עד סוף ימיו ירא את אלוהים, וכך הוא מפציר בעם- שגם הם יראו את אלוהים.
ומה אתנו? האם אנו יראים את אלוהים? האם הוא רק חבר שלנו שכיף להיות איתו וזהו? האם אנו יראים אותו רק בשבתות כשאנו באים לאסיפות ואחר כך כשאנו לבד אנו מאבדים את יראת אלוהים שבנו? האם יראת אלוהים היא האוצר שלנו – או שמא אנחנו צוברים לנו או סומכים על "אוצרות" אחרים?
אלוהים מאתגר אותנו ומפציר בנו שנבחר לירוא אותו! האם נֵעָנֶה לקריאתו??!!
